טוב אז הפעם הנושא קצת יותר מורכב מפעמים קודמות אבל הרגשתי שסנדי פשוט לא יכולה לעבור לידי. התמונות האלה ושל אסונות בכלל מפחידות, מהפנטות, מדהימות ומעציבות באותה מידה. האסטטיקה של אסונות טבע, החד משמעיות שלהם והמוחלטות שבה הם מגיעים מושכים אותי פנימה ואני לא מצליחה להעביר יותר משעתיים בלי לחפש תמונה חדשה של הסופה שעדיין לא הספקתי לראות.
כמו שג'ונתן ספרן פויר קרא לספר שלו שעוסק בין היתר בנפילת התאומים (מומלץ), קרוב להפליא ורועש להחריד. זה לא דבר אחד בנפרד, אלא זה כל הדברים יחד- זה מחריד ומפליא באותה נשימה. להבדיל מאסונות טבע, גם האסון הזה היפנט אותי בעוצמה שלו, בשיתוק מולו ובעצב הנורא שמגיע אחריו. זה היה לילה שעשיתי במשמרת בצבא דבוקה לטלויזיה ולא מפספת אף סרטון שיצא לשידור. הכול נראה יפה יותר על הרקע של העיר החזקה והעירונית ביותר בעולם.
העוצמה שיש לטבע היא מהפנטת בעיני וכשאני מסתכלת על הצילומים אני חושבת על הפחד העצום שבציפייה לנורא מכל, על העצב הגדול של לאבד חבר, קרוב או בית. חוסר האונים מול הדבר הזה שמשתק את כולנו כשחשבנו שאנחנו כבר יכולים על הכול.
אני יודעת שאנחנו נוטים לשים את הדברים העצובים בצד ובטח לא להתעסק באסטטיקה שלהם, אבל לא יכלתי להתעלם. זה כואב, זה מאיים וזה גם יפה.
שיהיה סוף שבוע רגוע ושקט לכולם.
 |
| מתוך כתבה מהאתר Arc Daily על התייחסות לקו המים של מנהטן |
העוצמה שיש לטבע היא מהפנטת בעיני וכשאני מסתכלת על הצילומים אני חושבת על הפחד העצום שבציפייה לנורא מכל, על העצב הגדול של לאבד חבר, קרוב או בית. חוסר האונים מול הדבר הזה שמשתק את כולנו כשחשבנו שאנחנו כבר יכולים על הכול.
שיהיה סוף שבוע רגוע ושקט לכולם.
